מלאכים ושוטים – ערוגות כרובים תלויים בשדה האמנות

שלומית ליר

בתערוכה "מלאכים ושוטים", המוצגת בבית האמנים בתל אביב מציגה האמנית נורית עגור את יכולתה להעביר חלל טרנספורמציה מרתקת, באופן המאפשר לייצר הזרה ותהליך רפלקסיבי הנוגע בהיבטים שונים של משמעות החוויה האנושית.

בחלל התערוכה הצר, תלויים על חוט, ברישות סימטרי, עשרות כרובים. תחושת התלת ממד שמייצרת התערוכה מתחזקת ממיצג הווידאו של דמות לוחם החובט בכרובים בהאנגר נטוש. באופן זה, החלל הממשי כמו גדל וזוכה לרובד נוסף בזכות ההדמיה הווירטואלית. ההתייחסות לחלל כמרובד נמשכת גם בשימוש ברצפת החלל כאשר על רצפת הגלריה אלונקה ובה ראשי כרוב. כך גם הקיר המקביל לעבודת הווידאוארט שעליו תלוי צילום בשחור לבן ובו דמותו של הלוחם, האמן אביטל איפרגן, האוחז בידו כרוב.

בלבה של הטרנספורמציה של החלל לשדה מרחף שבו שמימיות ניצבת אל מול לוחמנות, השימוש בכרוב כאובייקט אמנות מרכזי מייצר רובד נוסף. עגור מייצרת המרה של הכרוב מירק טבע הגדל על האדמה לאלמנט מיתי המרחף בחלל. בחסות החלל האמנותי, הכרוב הגשמי והופך לאלמנט רוחני, ששמו מהווה אזכור מתמשך לכרובים התנ"כיים כישויות מלאכיות מכונפת. מיצוב הכרוב בחלל מייצר הזרה המבליטה את הכרוב כירק מכונף ועגלגל שניתן לראותו כמסמן שלמות תמימה ודוממת.

אל מול ההיבט המטמורפוזי, המייצר מירק גשמי היבט מיתי מתוך אילוזיה לדמות מלאכית, ניצבת האלונקה המסמנת את השבר והנפילה המלאכית כאפשרות המכניסה היבט של אלימות מרומזת לתערוכה. דמות הלוחם בווידיאו-ארט ובצילום הקיר מחזקים את היבט האלימות כאפשרות ואיתו את אפשרות הנפילה והקץ.

ייתכן שזו תמונה של ‏‏אדם אחד‏ ו‏בתוך מבנה‏‏

צילום: מירב קטורזה

אולם, חלל המיצג מחזיק את הדואליות בו זמנית כאשר היבט אחד אינו מכריע את השני: הכרובים תלויים באוויר החלל המרובד נעים קלות בגריד שהתערוכה יוצרת. האלונקה ניצבת על רצפת החלל והלוחם ניבט מהקיר ופועל ברקע, כאשר רק האור המרצד על הכרובים בחלל מייצר תקשורת בין החללים השונים. באופן זה, השמימי והחומרי חולקים את אותו הזמן אך לכל אחד מהם מוקצה מרחב משלו המאפשר את הקיום הדואלי בין היבטים שונים של הקיום.

שם התערוכה, המכוון למדרש האגדה "מלאך ושוטה" (מדרש שמות רבה, פרשה לא, דרשה ח) נוגע אף הוא בדואליות של החיים, בהתייחסו לשופטים כאל אלוהים, שהיום יכולים להוציא אדם כזכאי ומחר כחייב בדין:

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין,

וּבָא עִם חֲבֵרוֹ אֵצֶל הַדַּיָּן וְזִכָּהוּ,

יָצָא וְאָמַר: פְּלוֹנִי הַדַּיָּן אֵין חָכָם בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ, מַלְאָךְ הוּא;

אַחַר יָמִים הָיָה לוֹ דִּין וּבָא אֵצֶל הַדַּיָּן וְחִיְּבוֹ,

יָצָא מִלְּפָנָיו וְאָמַר: אֵין שׁוֹטֶה בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ.

אָמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל מַלְאָךְ והַיּוֹם שׁוֹטֶה?!

לְכָךְ הִזְהִיר לְךָ הַכָּתוּב: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל".

May be a black-and-white image of indoor

האופן בו עגור משלבת בין הגשמיות של הכרוב כירק, עולם הרגש בדמות הלוחם הזועם וההיבט השממי-הרוחני בכרובים המרחפים מרתק. התערוכה מייצרת הקבלה בין מצב של מלאכיות, שבו האדם, כפי שציין שייקספיר הינו "מלאך במראהו, ממש צלם אלוהים", לבין מצב של שוטות, שבו האנושיות נופלת לחומר וסופה אובדן וכליה. כל זאת באופן המייצר הזרה מהמוכר והשגור ומאפשר רפלקציה על מורכבות המצב האנושי.

אוצר: אריה ברקוביץ, בית האמנים ת"א

תאריך סגירת התערוכה ה- 12/03/20222

לקריאה נוספת: אלברט סוויסה: שוטים ומלאכים: מחשכה לאורה ובחזרה

אודות פועלות ברשת

מיזם חממה לקידום אקטיביזם נשים ברשת ובשטח הצגת הרשומות של פועלות ברשת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: