אמנסטי: חקיקה פגומה, מיתוסים וסטריאוטיפים מגדריים מובילים למתן פטור מעונש לאנסים במדינות הנורדיות

הדוח "זמן לשינוי: צדק עבור שורדות האונס במדינות הנורדיות" חושף את כשלי המדיניות והכשלים המבניים במערכות הצדק במדינות הנורדיות, וקובע כי מערכות המשפט הפליליות שלהן מתעלמות, מכחישות ובאופן טקטי תומכות באלימות המינית

על אף על פי שהמדינות הנורדיות נחשבות למובילות בעולם בתחום השוויון המגדרי, דוח אמנסטי אינטרנשיונל מלמד כי בדנמרק, פינלנד, נורווגיה ושוודיה מתקיים ריבוי מדאיג של מקרים שבהם מערכות הצדק כושלות בטיפול בשורדות אונס ואלימות מינית.

הדוח שפורסם הלילה חושף כי חקיקה לקויה, מיתוסים נפוצים מזיקים, וסטריאוטיפיים מגדריים הביאו במקרים רבים לחסינות מעונש לאנסים ברחבי האזור הנורדי.

בעוד שהמצב עמו שורדות אונס נאלצות להתמודד איננו אחיד בארבע הארצות הנורדיות, קיימת  הקבלה מדאיגה ביניהן. מערכות המשפט הפליליות שלהן מתעלמות, מכחישות ובאופן טקטי תומכות באלימות המינית נגד נשים.

צעד ראשון בדרך להגנה על נשים ונערות מפני אונס הוא אימוץ ויישום יעיל של חוקים מבוססי הסכמה בנוגע לאלימות המינית. עד כה, שוודיה היא המדינה היחידה מבין ארבע המדינות הנורדיות שהעבירו חוק המבוסס הסכמה. לאחרונה, גם דנמרק הודיעה כי היא תומכת בחקיקה מבוססת הסכמה, ובפינלנד משרד המשפטים נערך לקראת רפורמה מלאה של חקיקה נגד פשעים מיניים אשר מטרתה "לחזק את תפקיד ההסכמה".

הגדרת אונס על בסיס אלימות וחוסר הכרה:

על פי אמנת איסטנבול, אמנת זכויות אדם שאושררה על ידי כל המדינות הנורדיות, אונס וכל שאר המעשים בעלי האופי המיני שאינם מבוצעים תחת הסכמה, חייבים להיות מסווגים כעבירות פליליות.
עם זאת, החוקים בפינלנד, בנורווגיה ובדנמרק עדיין לא מגדירים אונס על בסיס היעדר הסכמה. במקום זאת, הם משתמשים בהגדרת עבירה פלילית על בסיס מעורבות של אלימות פיזית, איומים או כפייה, או כאשר נמצא שהקורבן לא הייתה מסוגלת להתנגד משום שישנה, או משום שהייתה שיכורה מאוד או מסוממת, למשל. ההנחה הסמויה בחוק, או בפרקטיקה המשפטית, כי הקורבן נותנת את הסכמתה אם לא התנגדה פיזית היא בעייתית מאוד משום שתופעות כגון "שיתוק לא רצוני" או "קיפאון" הוכרו על ידי מומחים כתגובות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות נפוצות ביותר בעת תקיפות מיניות.

התמקדות זו בהתנגדות ובאלימות, במקום בהסכמה, משפיעה לא רק על דיווחי האונס, אלא גם על המודעות הרחבה יותר לאלימות המינית. אלו הם ההיבטים המרכזיים במניעת אונס ובהתמודדות עם חסינות מעונש. ההגדרה המיושנת אינה מכסה את כל מקרי האונס ולכן לא ניתן להגדיר מקרים מסוימים כאונס ולהטיל עונשים מתאימים.

עשרה טיפים למניעת אונס בתרגום מאתר האישה הווירטואלית

פינלנד:

מדי שנה, כ־50,000 נשים בפינלנד חוות אלימות מינית, כולל מקרי אונס. מרבית האחראים לפשעים הללו אינם מובאים לדין לעולם. בשנת 2017 היו רק 209 מקרים של הרשעה באונס.

נורווגיה:

הרשויות הנורווגיות לא נקטו באמצעים הדרושים כדי למנוע מקרי אונס וצורות אחרות של אלימות מינית או כדי לטפל בהשלכות של הפשעים הללו כאשר הם מתרחשים. מיתוסים רווחים ושגויים על אונס מקשים על קורבנות אונס לדווח למשטרה או לבקש עזרה רפואית. הם גם משפיעים על הדרך שבה מקרי האונס מטופלים על ידי מערכת המשפט הפלילית.

מקרי אונס רבים אינם מדווחים למשטרה, אך גם אותן שורדות אשר פונות למשטרה מתמודדות עם הליך ארוך ולעתים קרובות – גם פגום.

שוודיה:

בשנת 2018, אימצה שוודיה חוק חדש בנוגע לפשעים מיניים, המבוסס על הסכמה, אשר הגדיר יחסי מין ללא הסכמה כעבירה פלילית ולסעיף עבירה חדש של "אונס ברשלנות".

למרות רמות האונס הגבוהות, שיעורי התביעה בשוודיה נמוכים מאוד במקרים של בגירים ועומדים על 6% בלבד מהמקרים ב-2017. שיעורי התביעות וההרשעות הנמוכים משפיעים על האמון במערכת המשפט.

דנמרק:

ממדי תת-הדיווח על מקרי אונס בדנמרק הם אדירים, אפילו כאשר נשים מתלוננות במשטרה, סיכויי האישום או ההרשעה נמוכים מאוד. מחקר שנערך לאחרונה מצא כי מתוך 24,000 נשים שנאנסו או שחוו ניסיונות אונס בשנת 2017 לבדה, רק 890 מקרי אונס דווחו למשטרה. מבין אלו, 535 מקרים הובילו לתביעה ורק 94 מקרים הסתיימו בהרשעות.

עוד עולה מהדוח שברבות מהמדינות הנורדיות רווחת התופעה המוכרת של האשמת הקורבן. ד"ר שלומית ליר, הגיבה על הדוח: "בפועלות ברשת, אנו פועלות לחיזוק קולותיהן של נשים ויכולות ההשפעה שלהן. דבר נכון גם בכל הקשור לשיתוף במקרים של הטרדות מיניות ואונס. יש לקוות שפרסום הדוח יוביל לשינוי תודעתי וחקיקתי חשוב ואחיד בכל העולם, בכל הקשור לקביעה כי אונס מתרחש גם ללא אלימות, בכל מקרה שאין בו הבעה מפורשת של הסכמה. בינתיים, הממצאים מצערים מאוד. גם בגלל שהם מלמדים שכדי לשנות נורמות חברתיות, ולעקר מהשורש את תרבות האונס, אין די בשוויון מגדרי המתקיים בדרגי ממשל. אלא נדרש במקביל להערך לשינוי חקיקתי ולשינוי תודעתי ברמה החברתית".